שחרור מוקדם חד-פעמי
כולם מכירים את ניכוי השליש על “התנהגות טובה”. במילים אחרות, ועדת השחרורים יכולה לשחרר למאסר על-תנאי בתנאים מסויימים מכוח חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001.
אולם, מרגע שהוועדה מחליטה להפקיע את השחרור המוקדם, אין שום אפשרות לחזור ולפנות לוועדת השחרורים בעתיד - גם אם יתר התנאים יהיה כאלה שיצדיקו שחרור מוקדם.
כדברי השופטת רונן בבר"מ 1197/24:
אין לכחד שהיעדר אפשרות נוספת, גם במורד הדרך, לבחון שחרור מוקדם של המבקשת בתנאים הוא מטריד; כאשר לטעמי מוטב היה אילו היה למבקשת אופק כלשהו של אפשרות לחזור לוועדת השחרורים ולעתור פעם נוספת לשחרור. אופק כזה יכול היה ליצור למבקשת מוטיבציה לנסות פעם נוספת להשתלב בהליך שיקום, כדי לקבל פעם נוספת המלצה של ועדת השחרורים. אולם, זוהי מצוות המחוקק שלא נוכל להתגבר עליה.
והשופטת ברק-ארז באותו מקרה:
בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, אוסיף כי המקרה שבפנינו חושף את הקושי הכרוך במצב המשפטי שבו מי שהופקע רישיונו אינו יכול לחזור ולהביא את עניינו פעם נוספת בפני ועדת השחרורים, אף לא במצבים חריגים. ייתכן שהיה מקום לתת על כך את הדעת.