מנהלי

תיקון מס’ 32 לחוק לשכת עורכי הדין שינה את דרך הערעור על פסקי דין של בית הדין הארצי של לשכת עורכי הדין, אך תקנות בתי המשפט לא שונו בהתאם.

ניתן לכב’ השופט סולברג להסביר (בר"ש 2099/24):

סדרי הדין בערעורים על פסקי הדין של בתי הדין המשמעתיים, סובלים מכשל מתמשך; הללו טעונים הסדרה. במשך שנים רבות, עד שנת 2008, פסקי הדין של בית הדין הארצי היו ניתנים לערעור בזכות לפני בית משפט זה. באותה שנה, נחקק חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס’ 32), התשס"ח-2008 (להלן: תיקון מס’ 32), שבו תוקן סעיף 71 לחוק הלשכה ונקבע כי ערעורים על פסקי הדין של בית הדין הארצי יוגשו לבית המשפט המחוזי בירושלים. ממילא, כפועל יוצא, נוכח הוראת סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, פסק הדין של בית המשפט המחוזי בערעור ניתן לערעור נוסף, ברשות, לבית משפט זה.

חוק שירות המדינה (גימלאות)[נוסח משולב], התש"ל-1970 מגדיר ועדה רפואית לעררים (סעיף 7 לחוק) אליה אפשר לערער אם לא מסכימים לקביעות של ועדה רפואית (שמחליטה לגבי אחוז נכות, יציאה לגמלה עקב נכות וכו’).

אולם, החוק אינו מגדיר לאיזה בית משפט אפשר להגיש ערעור (בזכות או ברשות) על החלטת הועדה הרפואית לעררים. כך, הדרך היחידה לערער על החלטותיה של הועדה היא עתירה לבית הדין הגבוה לצדק.

כדברי השופט עמית בבג"ץ 61/24:

בשולי הדברים אציין כי טענות העותר ביסודן הן טענות ערעוריות, וספק אם מקומן להתברר בפני בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. טוב יעשה המחוקק אם יבחן את האפשרות למצוא אכסניה אחרת לתקיפת החלטות הוועדה הרפואית לעררים.

כולם מכירים את ניכוי השליש על “התנהגות טובה”. במילים אחרות, ועדת השחרורים יכולה לשחרר למאסר על-תנאי בתנאים מסויימים מכוח חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001.

אולם, מרגע שהוועדה מחליטה להפקיע את השחרור המוקדם, אין שום אפשרות לחזור ולפנות לוועדת השחרורים בעתיד - גם אם יתר התנאים יהיה כאלה שיצדיקו שחרור מוקדם.

כדברי השופטת רונן בבר"מ 1197/24:

אין לכחד שהיעדר אפשרות נוספת, גם במורד הדרך, לבחון שחרור מוקדם של המבקשת בתנאים הוא מטריד; כאשר לטעמי מוטב היה אילו היה למבקשת אופק כלשהו של אפשרות לחזור לוועדת השחרורים ולעתור פעם נוספת לשחרור. אופק כזה יכול היה ליצור למבקשת מוטיבציה לנסות פעם נוספת להשתלב בהליך שיקום, כדי לקבל פעם נוספת המלצה של ועדת השחרורים. אולם, זוהי מצוות המחוקק שלא נוכל להתגבר עליה.

חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 מאפשר להוציא כנגד עברייני מין מורשעים צווי פיקוח המטילים עליהם מגבלות שונות. על החלטה זו - אפשר לערור לבית המשפט המחוזי.

אולם, אין בחוק הוראה מפורשת המאפשרת לערור על החלטה זו לבית המשפט העליון. שאלה זו הוכרעה בבש"פ 2568/24 - ונקבע כי לא קיימת יכולת לערור ב"גלגול שלישי" על צו פיקוח לפי החוק. זאת למרות שגם המדינה - כלומר הפרקליטות - סבורה שצריכה להיות אפשרות לערור לעליון בנושאים אילו.

בדרך כלל, כשיש מחלוקות - בית המשפט מוסמך להכריע בסוגיה. הדבר נעשה בדרך כלל על ידי הגשת עתירה על החלטה שהתקבלה.

אולם, במקרה של תאריך הבחירות - אין גורם שמוסמך להכריז על מועד זה.

השופט סולברג בה"ש 1/26:

הסמכה מפורשת לא ניתנה ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, וגם לא לוועדה במליאתה או לכל גורם אחר. הסיבה לכך, ככל הנראה, כי איש לא סבר שעשויה להתעורר בעניין זה מחלוקת.

לינקים #

1. ה"ש 1/26 שור נ’ היועצת המשפטית לממשלה ואח’
2. בג"ץ 2257/04 סיעת חד"ש-תע"ל ואח’ נ’ יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-17
3. ה״ש 1/04 דליה איציק ואח׳