רשות ערר לבית המשפט העליון על צו פיקוח לעברייני מין
חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 מאפשר להוציא כנגד עברייני מין מורשעים צווי פיקוח המטילים עליהם מגבלות שונות. על החלטה זו - אפשר לערור לבית המשפט המחוזי.
אולם, אין בחוק הוראה מפורשת המאפשרת לערור על החלטה זו לבית המשפט העליון. שאלה זו הוכרעה בבש"פ 2568/24 - ונקבע כי לא קיימת יכולת לערור ב"גלגול שלישי" על צו פיקוח לפי החוק. זאת למרות שגם המדינה - כלומר הפרקליטות - סבורה שצריכה להיות אפשרות לערור לעליון בנושאים אילו.
אין זו “לאקונה” קלאסית, אך השופטים הביעו את דעתם במפורש כי המחוקק צריך להתייחס לנושא זה (והוא אף יכול לקבוע במפורש שאין זכות להגיש בקשת רשות לערור). חוסר אפשרות לערור לבית המשפט העליון משמעה כי קשה הרבה יותר לקבוע הלכות מחייבות בנושא זה שכן כדי לקבוע הלכה יש לעתור לבית הדין הגבוה לצדק.
כדברי השופט סולברג בבש"פ 5889/20:
גם בענייננו-אנו, כפי שאפרט להלן, סבורני כי אין הצדקה ליתן רשות לערער, ועל כן אינני נדרש להכריע בשאלת הסמכות. יחד עם זאת, בשים לב לעמדת המדינה בסוגיה זו, שלפיה יש לאפשר הגשת בקשות רשות ערעור מעין אלה, אשוב ואעיר כי מן הראוי שהדבר יוסדר בחקיקה (ראו דברי בבש"פ 1048/15 פלוני נ’ מדינת ישראל (15.2.2015)); מאז חלפו למעלה מחמש שנים ומענה חקיקתי - אין. אשוב על קריאתי לתיקון; אולי הפעם לא תשוב ריקם